שיטות התרת לשון קשורה

שיטות התרת לשון קשורה
התרת הלשון הקשורה הוא הליך קצרצר ופשוט, המבוצע במרפאה. ברוב המקרים אין צורך בהרדמה או בטשטוש. במידה וכן, הוא מקומי בלבד.
כיצד מתבצע ההליך הרפואי?
במה הוא כרוך?


האם מושג שיפור מידי אצל התינוק היונק?
כל התשובות לפניכם:
פרוצדורת ניתוק לשון קשורה איננה דבר חדש. ישנן עדויות היסטוריות לפיהן פרוצדורת הניתוק הייתה מוכרת כבר במאה ה – 16, ובמשך מאות שנים, מקובל היה לבצעה בשעת הלידה על ידי המיילדות (בעזרת הציפורן).
בניתוח מסירים את הרקמה המחברת בתחתית הלשון,  במספריים כירורגיות או ע"י שימוש בקרן לייזר. בד"כ, אין צורך בתפרים. (התפרים סוגרים את האזור במקום להשאירו פתוח לצורך הריפוי, כנדרש). ההחלמה לאחר הניתוח אורכת בין שבוע לשבועיים. לאחר הניתוח המטופל עלול לחוש כאבים במשך כשבוע.  אך כל משכך כאבים פשוט יפתור בעיה זו בד"כ.

מחקרים מוכיחים כי צורת הטיפול בטוחה, יעילה ובעלת אחוז סיכון קטן. לאחר הניתוח יתכן והמטופלים יזדקקו לתרפיה לחיזוק שרירי הלשון ותיקון בעיות בפעילותה ובמקביל, במקרה של תינוק יונק- המשך תמיכה של יועצת הנקה מוסמכת, או טיפול של קלינאית תקשורת וכדומה.
אצל תינוקות -  ההמלצה הרווחת היא להקפיד על ביצוע הניתוק בשלב היניקה המוקדם: בגיל יומיים  עד שבועיים, כדי שלא לפספס את זמן איזון-תפוקת-החלב, ומשום שמהירות הריפוי וקלותו הן בשיאן ככל שהתינוק צעיר יותר. כמו כן, הסתגלותו ללשון ה"חדשה" וליניקה טובה היא מהירה וקלה.
למרות כל האמור לעיל, ניתן לבצע את הטיפול בקלות בכל גיל, ללא צורך בהרדמה או הכנה אחרת בגלל מהירות הפרוצדורה וקלותה היחסית.
בכל מקרה אין צורך בהרדמה כללית אשר הוכח כי היא מזיקה ליכולות הלמידה. בבוגרים תינתן הרדמה מקומית בלבד.
במהלך הניתוק, הקרום נחתך בזהירות ובדרך כלל  יהיה דימום מועט. במצב של לשון קצרה, או קשורה אחורית (כאשר הגיד פנימי) . כשאין פס עור (פרנום) לניתוק, מתבצע חתך תת-עורי קטן (sub-mucosal) המסייע להאריך את הלשון באופן ניכר.
ברוב המקרים מלווה הלשון הקשורה במצב מקביל של שפה עליונה קשורה- מצב הנראה כלפי חוץ אצל התינוק ב'יבלות-הנקה' על השפה העליונה. במקרים אלו מתבצע הליך של "ניתוק כפול", עליון ותחתון, בפעם אחת כשהתינוק חווה חוסר נוחות וכאב קל בזמן הטיפול.
חשיבות התרת השפה העליונה עם הלשון אצל תינוקות יונקים:
התינוק היונק נעזר במספר כלים לביצוע פעולת היניקה בצורה תקינה: הלשון תופסת את הפטמה והעטרה בתחתיתה, נצמדת אליה לצורך תנועת השאיבה, השפעה העליונה נפשטת על הפטמה בצידה העליון לעזרת יצירת הוואקום ותפיסת הפטמה במקום הנכון גם מצידה העליון. הלסת מבצעת את הקיצוב, שרירי הלחיים מסייעים בפעולת המציצה. כאשר השפה העליונה קשורה היא אינה יכולה 'להתלבש' כראוי ,הפטמה משתפשפת בקצה ע"י ניסיונות השפה להיתפס, במקום להיות עמוק בתוך פה התינוק, והואקום נפתח.

 

לאחר בקרת דימום קצרה יופנה התינוק היונק להנקה מידית. במידה והוא ניזון מבקבוק יופנה להאכלה מבקבוק.
בדרך כלל יש צורך בטיפול המשכי בבית – תרגילי מתיחות (ראה: טיפול המשך לאחר ניתוק), המשך הקשר והתמיכה של יועצת ההנקה. וכן בדיקה נוספת, לוודא ריפוי כנדרש.
לעיתים נדירות נדרש תהליך של ניתוק חוזר לאחר שבועיים.
ברוב המקרים, האם תדווח על שיפור באחיזה וביניקה. בד"כ, לאחר הריפוי המלא יושג השיפור הרצוי. ככל שהתינוק צעיר יותר ניתן לתקן את הרגל היניקה השגוי מהר יותר.    
בימים הראשונים לאחר הניתוק ייתכנו תופעות הפוכות מהמצופה. כגון: בליעת אויר בזמן הנקה, פליטת חלב מוגברת, קוליק, חוסר איזון בתפוקת החלב של האם, ריור מוגבר וכד'.
תופעות אלו ימשכו עד לריפוי מוחלט של המקום, בניית הרגלים חדשים של יניקה, ושינוי איטי של קצב יצירת החלב. במקרים כאלה כדאי מאד לפנות לעזרת מדריכות ההנקה לקבלת יעוץ שוטף אשר ילווה את השינויים ויעקוב אחר תהליך החלמה.