simanim1

meida

agudamapa

links2

קשירה משפחתית

 

בפתח הדברים: אני יועצת הנקה 9 שנים . חמותי יועצת הנקה מעל ל-30 שנה, [ממקימות ליגת לה לצ'ה בישראל ועמדה בראשה במשך כמה שנים.] מלידת בכורי הייתי מוקפת במדריכות ויועצות הנקה מהטובות בארץ. כולן מעולות ומקצועיות, מוסרות את נפשן ומרצן להעלאת תודעת ההנקה בציבור. אף אחת מעולם לא העלתה את נושא הלשון הקשורה. אף אחת מהן פשוט לא ידעה מכך. אחרי לידתו של בני השני, חברתי, שלמדה אז ייעוץ הנקה הפנתה אותי לד"ר פורר, צעד ששינה את חיינו.

ברקע הסיפור: משפחתנו משני הצדדים, סבא סבתא, נכדים בני דודים, אחיינים וכו' משופעת במחלות כמו אסטמה, אלרגיות, דלקות גרון כרוניות, נזלת, סינוסיטיס, נחירות קולניות, ניתוחי פוליפים וכפתורים באוזניים, הפסקת הנקה לאחר זמן קצר, בעיות עיכול, אכילה בררנית, הפרעות קשב וריכוז ועוד . בכל הבדיקות/אשפוזים שהיו לנו בהקשרים השונים - מעולם לא שמענו במשפחתנו את המונח לשון קשורה .

אלישע בכורי לא היה רגוע: ישן מעט מאוד וינק משך שעות, הייתה לו דלקת עיניים עקשנית והוא פצע אותי המון בהנקה עד מוגלה, שבועיים אחרי הלידה הייתה לנו פטרייה משותפת שחברה אלינו – לפיו של אלישע ולפטמתי רווית הפצעים. הוא היה פולט המון ומדי פעם בסילון. אך הוא עלה במשקל היה על אחוזון 25 באופן יציב כך שכל הפתרונות שהוצעו לי היו נקודתיים ועד הקושי הבא. החודשים הראשונים היו מסכת של כיבוי שרפות מקושי אל קושי. אך בעיקר הייתי עייפה, עייפה, עייפה עד מאוד עם תינוק שכמעט ולא ישן. בגיל 14 חודשים גמלתי אותו ובזה שחררתי אותי ואותו מתלות מעיקה בדבר שאינו מספק.

בנימין נולד, כשכבר הייתי מדריכת הנקה בפועל. כבר בבית החולים הבחנתי במיתר קטן מתוח תחת לשונו. זכרתי שבמהלך לימודי ההנקה שלי למדתי על תופעה חריגה (כך לימדו !) בשם לשון קשורה. לא ידעתי כיצד מאבחנים ולאן פונים. בנימין ינק יפה והיה רגוע. אחת מיועצות ההנקה אמרה שהכל בסדר וקרוב לוודאי שאין לו לשון קשורה שאלתי את הרופא ששחרר אותו והוא אמר שהכל בסדר. בחודש הראשון הוא ינק נפלא, ממש 'לפי הספר'. עלה במשקל והיה רגוע. אך האידיליה לא נמשכה זמן רב. בתום החודש הראשון בנימין הראה סימנים של רעב ומצוקה גדולה. יועצות ההנקה אמרו שנגמר לי החלב, שכנראה בגלל ששני ילדיי צפופים בגיל, הגוף שלי חלש, התחלתי עם כדורי חילבה, שתיתי תה שומר ושאבתי. גם כשנתתי לו את החלב בבקבוק הוא היה נוזל משני צדי הפה ובנימין המשיך להיות רעב. התחלתי להוסיף לו תמ"ל בלב כבד. בנימין סבל מאוד מנשימה, חרחורים ואף סתום. רופא הילדים טען שזו מחלת תינוקות בשם ברונכיטיס ושהיא בשיאה ולכן קשה לו לנשום. השכבנו אותו לישון בחצי ישיבה בנדנדה והיו לילות שחששתי שאני עומדת לאבד את הילד מרוב שקוצר הנשימה שלו היה חריף. אני בעצמי סובלת מאסטמה מגיל 15 ואמרו לי שזה תורשתי. התחילו לתת לו אינהלציות. הבטתי בבני עם מסכת אינהלציה על הפנים ולא האמנתי שבגיל חודשיים זה מה שתינוק צריך לעבור. בערך בגיל זה ניגשתי לרופא הילדים, רופא ידוע שכיום מנהל מחלקה בבית חולים גדול. שאלתי אותו אם יש לבנימין לשון קשורה ואולי זו הסיבה שאין לי חלב. הוא אמר לי באופן חד משמעי שאין לו כלום "תתני לו מטרנה" הוא ירה לעברי. שתקתי.

בגיל ארבעה חודשים וחצי ולאחר שהבנתי שבנימין פשוט רעב מאוד מאוד כל הזמן החלטתי להיכנע למציאות ובדמעות הפסקתי עם השאיבות וניסיונות ההנקה הכושלים והמאכזבים. בשלב זה בנימין אפילו לא רצה לינוק. במקום לגשת לשד בחדוות יניקה כמו כל תינוק בגילו הוא היה מתחיל לבכות. היה לו מפח נפש גדול כל כך מיניקה.

עברנו לסימילאק - והחלב נשפך לו משני צדי הפה בזמן השתייה . אט אט התחילה להתפתח אצלו נזלת כרונית מעיקה. הוא היה 'מפוצץ' בנזלת, מחרחר בשנתו. בגיל חצי שנה ניסינו לעבור למוצקים. הוא הראה רצון גדול לטעום אוכל ושמחתי מאוד. אט אט השמחה נמוגה והפכה לדאגה גדולה. כל כפית של אוכל טחון ויהיה הוא מדולל ביותר וחלק הסתיימה בקולות חנק וסימני הקאה מדאיגים. בחודשים שלאחר מכן ראיתי את הילד הולך וקמל לנגד עיני. מצונן מאוד, לא מצליח לאכול, לא מצליח לנשום, ישן המון הולך ומתכנס אל תוך עצמו. דאגתי מאוד. ואז בגיל 11 חודשים החלטתי שאני חייבת פשוט חייבת לחזור אל האינטואיציה הפשוטה שלי ולבדוק את נושא הלשון הקשורה. בראשי עברה מחשבה מטרידה: איך הוא יצליח לדבר אם לשונו קשורה?

לא ידעתי מאיפה להתחיל ולמי לפנות. גם אם זו אכן הבעיה, מי מטפל בה ואיך?? באותו יום אחר הצהריים הגעתי לגינה ופגשתי בחברתי לה סיפרתי בדמעות כמה חודשים לפני כן על כך שהפסקתי להניק. היא היתה אז בסיומם של לימודי ההנקה שלה בקורס מצוין ומעודכן. דחפתי לה את הילד לידיים והתחננתי: "תבדקי!". היא הכניסה את ידה לפיו ואמרה לי "לכי לפורר". יום למחרת כבר הייתי אצלו. ללא שהות ודיונים מיותרים הלשון נותקה ואני שבתי לביתי. תוך ארבע שעות מהניתוק כמות הנזלת פחתה בצורה ניכרת עד שהפסיקה לחלוטין למחרת בבוקר. עדכנתי בצהלה את יועצות ההנקה שעטפו אותי. ומאז, הילד התחיל לאכול - והכל, כמה ימים אחר כך כבר החזיק שניצל ולחם ביד, נגס, לעס ובלע ושמח מאוד מאוד. הוא התחיל לפרוח, להגיד הברות ולגדול כמו שילד רגיל צריך. החלטתי שבילד הבא אגיע לניתוק בכל מקרה.

בן שלישי נולד- יש פתרון!

את הלשון של נפתלי בדקתי כבר בחדר הלידה. המיילדת החזיקה לי אותו בוכה מול הפנים ואני, הסתכלתי על בעלי בחיוך ואמרתי: "אכן הלשון קשורה". בחיוך – כי כעת כבר ידענו שיש פתרון לכל המכאובים. ביומיים של ביה"ח כאב לי להניק וסבלתי אך ידעתי שעוד מעט מגיעים לניתוק והכל יסתדר. הגענו לד"ר פורר שניתק את הלשון. חזרנו לניתוק נוסף כעבור שבועיים ושוב בגיל חודש וחצי. נפתלי ינק עד גיל שנתיים, ללא בעיות ליחה או אחרות.

בת נולדה רביעית!

תמר הנסיכה שלי נולדה אחרי שלושה בנים. כל ההיריון התפללתי שלא תהיה לה לשון קשורה , אבל כבר בהתחלה היא לא ינקה טוב וגם הקולסטרום ששאבתי לה כ12 שעות לאחר הלידה ונתתי לה בכפית לא מנע את התפתחותה של צהבת היילודים תוך 24 שעות מהלידה. הפתרון לצהבת  -הוא זירוז והגדלת חילוף החומרים בגופו של התינוק. אין כמו חלב אם למטרה זו! המשאבות המעולות בחדר ההנקה במחלקת היולדות, היצע הבקבוקים והאפשרות לשמור את החלב יוצרים תנאים מצוינים -לכן, במשך 36 שעות שאבתי לה כל שעתיים והאכלתי אותה תחת אור. אף שמהר מאוד השתחררנו- הגענו לד"ר פורר רק 10 ימים לאחר הלידה. אולי כי לא ראיתי כלום בלשון . אבל כן ראיתי תינוקת לא מסופקת שיונקת כל שעה וחצי ויציאות שהפכו ירוקות מיום ליום אף על פי שבהתחלה הן היו חרדליות לפי הספר! וגם - קצת כאב לי עדיין להניק בשניות הראשונות למרות שעד שבועיים זה נחשב עדיין בסדר. וזה חשוב לי מאוד להדגיש: ייתכן מאוד שבהתחלה הכל ייראה בסדר ופתאום יתחיל רעב שיתבטא ביציאות ירוקות וחוסר רוגע. לכן חייבים להיות עם האצבע על הדופק. הגענו לד"ר פורר ותמר נותקה בשל לשון קצרה אחורית ותת תפקודית , ומיד ראיתי שינוי עצום: כשהגענו למרפאה תמר סבלה מדלקת עיניים נוראית. מיד כשד"ר פורר ראה אותה הוא הצביע על עיניה הנפוחות וטען: זה- קשור ללשון. הגבתי בפקפוק , כיצד ייתכן שגם העיניים קשורות ללשון? אך עיניה היו נפוחות מאוד והייתה לה הפרשה צהובה ואינטנסיבית ולא ניתן היה להתעלם מכך.     כמה דקות לאחר הניתוק הנקתי אותה ומיד בסיום ההנקה היא פלטה כמות גדולה של נוזל צהוב– את ההפרשה שגדשה לה את צינורות הדמעות, והעיניים נותרו מאז נקיות .

בזמן פתיחת הפצע עברו על תמר ועלי כמה ימים קשים. היא בכתה הרבה וכשניגשה לינוק הסתייגה מאוד ,שביתת-הנקה מהספרים!  חששתי מאוד. בכל פעם לאחר פתיחת הפצע הקושי חזר, אבל דיברתי אליה הרבה ,נתתי לה אקמול לפני ההנקה ולא ויתרתי לה. לאט לאט היא נרגעה וכל הבעיות נעלמו.

לאורך השנים שבהן ליוויתי תינוקות לפני ואחרי הניתוק בידי ד''ר פורר – רכשתי מניסיוני תובנות שאשמח לחלוק:

  1. מצב הלשון לא נשאר סטאטי. יש הורים שלמרות שהתינוק לא יונק טוב - מוכנים לתת תחליף חלב  ובלבד שהלשון לא תנותק. לצערי ראיתי יותר מדי תינוקות שהעניין לא הסתכם בקושי לינוק, ועם הגיל פיתחו,דלקות אוזניים חריפות, שהתגלגלו לבעיות שמיעה וניתוח כפתורים, לבעיות בדיבור ,לצרידות ולטיפולים אורתודנטיים וכו'. וכן כאלה שלשונם מחוברת אך ינקו באופן מספק ורק בהמשך סבלו מכל הנ''ל וכו'. כדאי לזכור שלעומת הניתוק בגיל צעיר שהוא פשוט - אין לדעת לאן חוסר-ניתוק יתפתח.
  1. כלל חשוב – אף על פי שיש מאפיינים שייראו בבהירות אצל תינוק אחד וישנם תינוקות שרוב הפרמטרים המצביעים על לשון קשורה לא יימצאו - בכל זאת כדאי לדעתי לנתק, משום שגם אם התינוק ניצול מסימן אחד שעלול להפריע לו הוא ייצא נשכר.     גם אם לא הייתה סיבה דרמטית לכך ובכל זאת הלשון נותקה, ולא נראה הבדל גדול לאחר הניתוק, בייחוד במשפחות שיש בהן ניתוחי כפתורים או בעיות בדיבור- חישבו על מה שכנראה נחסך מהילד בעתיד
  1. לאחר הניתוק, מומלץ מאוד להתאזר בסבלנות אין קץ, לתת אקמולי לפני ההנקה (לפי ההוראות) ולהניק בכל זאת. פחות מומלץ לתת בקבוק, אבל האכלת התינוק היא החשובה ביותר ולא משנה באיזה אופן - העיקר שיאכל. התייעצות לאורך הדרך עם יועצת הנקה תעזור לרוב המוחלט של התינוקות להתגבר על התקופה הזו.
  1. שלב פתיחת הפצע הוא קשה ביותר. אלו ימים קשים לכל התינוקות וההורים. כולנו באותה סירה. בתקווה שיימצא לכך יום אחד פתרון אחר טוב יותר.
  1. אף שהנושא ידוע בקרב יועצות ומדריכות הנקה, ואף שחלוקות הדעות לעתים בנוגע לפתרון או לצורך לנתק - קרוב לוודאי שכל אחת מהן תדע לכוון אתכם כיצד לנהוג בכל שלב.

בברכה,

ט.