קשיי הנקה

להנקה יתרונות בריאותיים רבים, הן לאם והן לתינוק. אחת הסיבות השכיחות לקיומם של קשיים בהנקה, עד כדי הפסקתה, היא לשון קשורה של התינוק.
כיצד מקשה הלשון הקשורה על ההנקה? לאילו תופעות היא גורמת? ומה הפתרון?
חשוב להבין את תפקיד הלשון בתהליך היניקה.
כאשר התינוק תופס את השד, לשונו נמתחת ומתקפלת מתחת לשד, מוציאה את החלב בתנועות גלגול, ובו זמנית נצמדת למעלה אל השד ודוחסת אותו. אצל תינוק שלשונו קשורה, הלשון (התת-תפקודית) אינה מסוגלת לתנועת יניקה (תנועתה מתגלגלת במקום אורכית) וגורמת לאיבוד אחיזה בפטמה (Latch), לבליעת אוויר ולגזים, ובעקבות זאת, לפליטות חזקות עד ריפלוקס.
לשפשוף הפטמה והשפתיים עד הופעת יבלות (nursing blisters ), לתסכול, לעייפות והירדמות במהלך ההנקה, התעוררות תכופה וכאבי בטן.
תופעות נוספות יכולות להופיע עקב תזונה מעטה מידי, או תת פעילות של שרירי הפה והם:
צהבת יילוד, פטרת בלשון ובלחיים, בליעה חלשה וגודש נזלתי וליחה. תינוקות בכייניים וצרחניים או שאינם רגועים. במקרים קיצוניים, עלול התינוק המתקשה לינוק להגיע למצב של תת-תזונה והתייבשות (אם משום שלא ינק די, ואם משום שאינו יונק את החלב העמוק-המזין הדרוש לגדילתו).
באופן נורמאלי, בזמן היניקה, לשון התינוק מרפדת ומגנה על השד מעצם הלסת התחתונה, וכאשר הלשון לא יכולה לשמש כריפוד, היניקה כואבת וגורמת לפצעים ולכאבים עזים בפטמות האם. כמו כן, נוצרים כאבים מניסיונות התינוק לינוק מקצה הפיטמה בלבד כאשר אינו מצליח לתפוס את העטרה כולה, זאת ועוד, יניקה לא יעילה עלולה לגרום לחוסר או לגודש בחלב, לדלקת בשד, פטרת, סתימת צינורות ההנקה, וכמובן – חוסר שינה, מתח ותסכול.
מודעות וטיפול מאז ועד היום
בעבר הייתה מודעות גדולה לחשיבות ההנקה ולקשיים של תינוק עם לשון קשורה. ישנן עדויות על ביצוע הליך של ניתוק לשון כהליך שגרתי, עוד במאה ה –16, על ידי מיילדות. מספרים שכל מיילדת נהגה לשמור על אחת הציפורניים חדה, וכך, במקרה שהתינוק נולד עם לשון קשורה, היא השתמשה בציפורן כדי לשחרר את הפרנולום ולעזור לתינוק לינוק. רופאים נהגו באופן שיגרתי לנקב את הפרנולום לאחר הלידה אם הלשון נראתה קשורה.
כאשר האכלה על ידי בקבוק הפכה להיות אופציה לגיטימית, הדעה הרווחת הייתה שהתרת הלשון הקשורה אינה נחוצה, ועל כן הפסיקו להכשיר רופאים לבצע פעולה זו.
בעוד שהספרות המקצועית של יועצות ההנקה מזכירה את בעיית הלשון הקשורה לעיתים קרובות, נדיר למצוא זאת בספרות הרפואית. בעבר הלא רחוק, בספרי לימוד בבתי הספר לרפואה נכתב שהתרת הלשון הקשורה אינה הכרחית. ואכן, ברוב המקרים, התרת הלשון הקשורה אינה הכרחית כאשר מדובר בתינוק הניזון באמצעות בקבוק. חשוב להבין כי בתקופה שרבים מספרי הלימוד הללו נכתבו, האכלה באמצעות בקבוק הייתה פופולארית ביותר, הודות למאמציהם הניכרים של גופים עתירי ממון (יצרני תחליפי החלב) שסחפו אחריהם את הממסד הרפואי ואת ציבור האימהות. בשלב מסוים, המאבק בהנקה ועידוד צריכת תחליפי החלב הביא לידי מצב אבסורדי שבו אם מניקה שפנתה לרופא ילדים עקב בעיות הנקה, קיבלה ממנו המלצה להפסיק את ההנקה (גם במקרה בו זיהה לשון קשורה!) ולהזין את התינוק ע"י בקבוק.
לפי עדויות של אימהות רבות (בהווה) ,  המערכת הרפואית, למעשה, הרחיקה אותן מפתרון הבעיה, עד שיועצות ההנקה הפנו אותן לטיפול המתאים.
למרבה השמחה, הזמנים השתנו וקרנה של ההנקה עולה שוב, בגיבוי מחקרים רפואיים שהוכיחו את היתרונות הבריאותיים הגלומים בה. לצד ההכרה בחשיבות ההנקה, עולה המודעות להשפעותיה השליליות של הלשון הקשורה על ההנקה ולקיומם של פתרונות פשוטים לניתוק הלשון הקשורה.