מהי לשון קשורה או קצרה?

מהי לשון קשורה?
מהי בדיוק לשון תת תפקודית -קשורה? למה היא גורמת? ומדוע חשוב לטפל בה?
שריר הלשון הוא רב עצמה בעל יכולות תנועתיות מרשימות. בפעולה תקינה תנועת הלשון תקרצף את החלק 

העליון החיצוני שלה ע"י התחככותה כנגד החך העליון, אגב כך תקרצף את החך ואת השקדים. 

בפעולת הבליעה היא יוצרת וואקום בכל החללים הפזורים סביבה, החל מהסינוסים, האפרכסת הפנימית, מערות האף, וצנרת הדמעות ובכך בעצם מרוקנת אותם באורח קבע בכל תנועת בליעה , מנוזלים מיותרים המצטברים בהם. />זאת ועוד, היא משתתפת בהפקת הרוק, ניקוי הפה והשיניים, עיצוב עצם החך לצורת פרסה (עצם החך הוא גם ריצפת האף) אשר משפיעה גם על מבנה הפנים הכללי החיצוני,ובונה את רצפת האף מאפשרת דרכי נשימה פתוחות ונקיות, מונעת הצטברות נזלת, ליחה, נוזלים באוזניים והפרשות עיניים. היא מאפשרת נשימה בפה סגור בעירנות ובשינה מה שמונע נחירה והפסקות נשימה בשינה - מה שבתורו מציל אנשים מהירדמות על ההגה ומלחץ דם וארועי לב הנובעים מכך.פה סגור תורם לשמירה על היגיינת השיניים והפה.
היא מפעיל לחץ תמידי מהצד הפנימי כדי לתרום להישארות השיניים בקשת (כאשר מנגד מופעל השריר הטבעתי של השפתיים). הלשון מפיקה חלק גדול מהעיצורים ההכרחיים להגייה תקינה.
כמו כן הכלי המרכזי בלישת המזון, הוא הלשון. היא טועמת את המאכלים, מפיקה רוק,לשה אותם  ומכינה אותם לעיכול. הנעת מערכת העיכול מתחילה בגל-תנועה (פריסטלטיקה) שנוצר על ידי הלשון. ובכך השפעתה על איכות תהליך העיכול והנעת המזון במעיים. כתוצאה מכך הלשון גם אחראית למגוון עצום של שיוויי משקל מטבוליים ואחרים.
משום שכל מערכות הגוף תלויות זו בזו, כאשר כל התהליכים המוזכרים לעיל נעשים ביעילות, בהכרח, נמנעות בעיות נוספות אשר נגרמות כתוצאה מנשימה לא תקינה, עיכול לא תקין וכדומה.
כאשר הלשון אינה תפקודית בצורה מספקת נפגעות לעיתים המערכות השונות כאשר נבחין בשינויים מאדם לאדם. גם מי שסבל מבעיות שונות בילדות ייתכן  שהבעיות תחלופנה בבגרותו.

 

לשון קשורה מובהקת:

       

 

לשון תת-תפקודית, המוכרת בשם "לשון קשורה" (Tongue-tie), או "לשון כלואה", הינה מום אוראלי מולד ותורשתי, שבו קרום דק מחבר את הלשון לרצפת הפה ומגביל את תנועתה התקינה.
ללשון הקשורה יש מספר צורות נפוצות: הצורה הקלאסית שבה הקרום המחבר בין רצפת הפה ללשון (פרנולום) מגיע כמעט עד לקצה הלשון. לשון קשורה אחורית או לשון קצרה שבה רצפת הפה אנטריורית (קדמית), עבה וכובלת. המיתר בלשון הקצרה אינו נראה לעין בצורה חיצונית, אך ניתן למשש אותו ולשחררו במידת הצורך.