הפרעות דיבור

בעלי לשון קשורה עלולים לפתח בעיות הגייה שונות, עקב תפקידה המרכזי של הלשון במערכת ההגייה, בהפקת חלק ניכר מהאותיות. כאשר הלשון קשורה ברמה כזו או אחרת, הלשון אינה יכולה לנוע בחופשיות, וכך נפגעת יכולתה להפיק את ההיגוי הנדרש.
לעיתים קרובות ישנו קושי מובהק בהגיית האותיות זסשר"צ דטלנ"ת, ולפעמים גם בהגיית האותיות גיכ"ק והאות ר'. מילים הכוללות צלילים אשר לצורך הגייתם נדרשת הרמת הלשון עד לחיך העליון: ל, נ, ת, ד, ייהגו באופן משובש, יושמטו לחלוטין או יוחלפו בצליל אחר (וכך, לדוגמא,המילה "לא" תישמע כמו "יו").
בחלק מהמקרים נודע איחור גדול בהתחלת הדיבור. גם אלה אשר יצליחו לדבר,  עלולים לסבול מכבדות בדיבור, קושי פיזי בהגיית אותיות עד כדי כאבי לסת וצוואר (בחלק מהמקרים). חלקם, יעדיפו לדבר מעט, עקב הקושי, או שדיבורם יהיה מסורבל ולא ברור. אמנם לא כל מי שיש לו לשון קשורה, או קצרה, יסבול מתופעות אלה, דיבורו יכול להיפגע ברמה נמוכה בלבד או שרק חלק מהסימנים יופיעו. אפשרות נוספת היא שההפרעות יהיו בשלבים מסוימים בחיים בלבד.
לשיבושי ההגייה ולניסיונות להגות נכון את הצלילים עלולה להיות השפעה מרחיקת לכת על מבנה הלסת. לחץ הלשון הקבוע עשוי לגרום לדחיקת השיניים התחתונות כלפי חוץ. הצורך לבטא את המילים באופן תקין מחייב בעלי לשון קשורה להוציא החוצה את הלסת התחתונה על מנת לבטא כשורה אותיות שפתיות ושיניות (בומ"ף, זסשר"צ) עד כדי שינויי גדילה בלתי הפיכים בלסת זו המתקבעת בשלבים הראשונים של גיל ההתבגרות (בליטת הלסת התחתונה כלפי חוץ). מצבים אלה גוררים תכנית יישור מקיפה ובעקבותיה קיבוע השיניים, לעיתים לכל החיים.
אמנם לשון קשורה אינה בהכרח גורמת לבעיית הגייה, ובחלק מהמקרים אין כל בעיה או שהבעיה ניכרת בזמן דיבור מהיר בלבד, אך בלתי אפשרי לחזות זאת מראש, ולכן, רוב המטפלים המנוסים ממליצים על טיפול בלשון קשורה בינקות המוקדמת על מנת למנוע מהבעיות להתפתח, וכן משום שמהירות הריפוי וקלותו הן בשיאן ככל שהתינוק צעיר יותר. וכך ימנע ממנו הצורך לתקן שיבושי דיבור קיימים, מאחר ומתחילה יוכל לדבר ללא קושי.