simanim1

meida

agudamapa

links2

אמהות מספרות

לפני כשבעה חודשים ילדתי את בני הבכור.

כבת להורים העוסקים ברפואה משלימה ראיתי בהנקה ערך חשוב ביותר והתכוננתי להשקיע את כל כוחותיי כדי להצליח להניק את תינוקי.

בהנקה הראשונה, התינוק היה מנומנם ובלתי מעונין. במשך כל היום הראשון הוא ישן וכאשר התעורר רעב וניסיתי להניקו - לא הצליח לתפוס את הפטמה.

אחות בבית החולים ניסתה לעזור. לאחר מספר ניסיונות כושלים, היא הכניסה אצבע לפיו ואמרה בפליאה שהוא אינו מגיב ברפלקס המציצה, כמצופה.

בלית ברירה נעשתה ההאכלה הראשונה מכפית והאחות המליצה לי לשאוב כדי להגביר את ייצור החלב ולהקל על התינוק.

בימי שהותי בבית החולים, ניסו כמה אחיות לעזור. אחת המליצה על פיטמת סיליקון (שאכן עזרה מעט), אחרות ניסו ללמדני תנוחות שונות ואופנים לחבר את התינוק ועוד..

כיוון שבמשפחתנו יש היסטוריה של לשון קשורה, משני הצדדים, ניסינו לשאול את צוות ביה"ח לדעתם אולם הם שללו את העניין.

עזבנו את ביה"ח כאשר התינוק יונק במשך זמן רב ובמאמצים רבים מצדי. כמו"כ נעזרתי בפטמת סיליקון.

בהמשך, הבעיות לא הסתדרו אלא להפך, התינוק סרב לאכול מצד אחד, ההנקה לקחה כשעה- שעה  וחצי, והתישה מאוד. כמו"כ התינוק התקשה להתחבר. דבר זה גרם לי צער רב. וגרוע מכך, נגרמו לי פצעים וחתכים, שהיו מדממים וכואבים גם אחרי הנקה.

פניתי למספר יועצות הנקה, וכולן שיבחו את אופן היניקה שלו, "אומנם הוא מתקשה להיצמד, אך ראי איזה שפע של חלב, איזו עליה במשקל ואלו טיטולים הוא ממלא". על כאבי לא הצליחו להקל, משחה כזו או אחרת ו"זה יעבור תוך חודש או פחות".

לקח זמן עד שייצור החלב התאזן, אך הכאבים לא פסקו. החתכים רק התרחבו, וההנקה נעשתה בלתי אפשרית. למרות ששללו קשירת לשון (אחיות, יועצות הנקה ורופא כירורג) פניתי שוב לרופאת הילדים ע"מ שתיתן לי הפנייה לכירורג. רציתי להיות בטוחה.

הרופאה חיוותה את דעתה שלא זו הבעיה, אך בכ"ז נתנה לי הפנייה.

כאן הגיעה אחת החוויות המייסרות בהנקה, הכירורג היה קר ואדיש לסבלי, עוד לפני שהתיישבתי, עצר אותי וביקש- "שימי אותו כאן" פתח את פה התינוק ומיד פסק " לא, זו לא לשון קשורה". ניסיתי לומר משהו בדבר הכאבים הבלתי נסבלים, והוא רטן "את יודעת כמה אנשים היו רוצים לצאת מפה בלי בעיה? למה את מתעקשת?".  כשאבי, שליווה אותי, ניסה ליצור שיחה ידידותית הוא נענה בתקיפות.

לאחר  חמישה שבועות של סבל, כשהמצב רק הולך ומחמיר, הפסקתי להניק והתחלתי לשאוב. ההחלטה הייתה קשה ביותר אך לא יכולתי לעמוד בסבל יותר.

יום אחרי שהפסקתי להניק, נסעתי ליועצת ההנקה ריבה וייספיש מירושלים. היא הכניסה אצבע לפה התינוק והזדעקה: "אינני מאמינה כיצד יכולת להניק כך במשך 5 שבועות! הוא משתמש בחניכיים ופשוט נושך!"

זו הייתה פעם ראשונה שמישהו התייחס לכאבים ולסבל שלי ולא הסתנוור מהעלייה במשקל...

פניתי בהמלצתה לד"ר פורר. לציין, שלא תליתי תקוות רבות בטיפול, שכן לאחר כל הסבל הרב הרגשתי שאין בי כוחות לחזור להנקה.

בפעולה קצרה נותק הקשר בלשון, קיבלנו הדרכה לפתיחת הפצע ע"מ שלא ייסגר.

כפי שציפיתי, התינוק סרב לחזור לינוק, (אף אני לא ששתי לכך מאחר ולא הייתי מסוגלת).

בהמלצת הד"ר, ניסיתי להניק אותו מידי פעם ל-2 דקות, אך הוא לא גילה עניין ולא מצץ כלל.

לאחר מס' שבועות, הוא התחיל למצוץ, אך שוב התחילו כאבים. זה היה מייאש.

הייתה לי הרגשה שפתיחת הפצע בבית כפי שהודרכנו לא נעשתה כראוי. וע"כ חזרנו לד"ר פורר. הלשון קיבלה פתיחה נוספת והפעם הקפדנו ביותר על פתיחת הפצע בבית. זה היה קשה ביותר אך חשוב מאוד.

בחשש ופחד ניסיתי שוב להניק, תחילה רק מידי פעם, אולם לאחר שבת אחת שבה לא היה לי מספיק חלב שאוב, ניסיתי שוב והתינוק התחיל לינוק!! הכאבים פחתו, ומאז ועד היום הוא יונק!

ברצוני לציין להורים כי פתיחת הפצע חשובה מאוד. רחמים ועדינות אין מקומם כאן!

בהערכה רבה, משפ' פ. 

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

הסיפור שלנו:

אל ד"ר פורר הגענו לראשונה לפני למעלה משש שנים, כאשר ביתי הבכורה היתה בת חודשיים וחצי עם קשיים בהנקה. הייתי אמא צעירה ולמרות שהעליתי את הקשיים בפני רופאי ילדים ובטיפת חלב, אף גורם לא העלה בפני את הקושי שיכול להיגרם כתוצאה מלשון קשורה ושפה עליונה קשורה.

רק בזכות שיחה עם קרובת משפחה שגם ילדיה סבלו מלשון קשורה סברתי שגם אצלי הבעיה דומה, ולא טעיתי...

עם בני הגענו כשבוע לאחר הברית מאותה סיבה. גם לגביו איש לא זיהה את הבעיה או לפחות העלה אותה כסיבה אפשרית לקשיים בהנקה.

עם ביתי השלישית הגענו יומיים לאחר השחרור מבי"ח לד"ר פורר. כבר ידעתי בוודאות שגם לה יש בעיה דומה ולא רציתי להשהות את פעולת הניתוק, ובכך לגרום לה ולי קשיים ותסכול סביב ההנקה. ע"י הניתוק המוקדם ידעתי שאני מייצרת תנאים אופטימליים להנקה.

מניסיוני, אני יכולה להעיד, שהבעיה של לשון קשורה ושפה עליונה קשורה, לא מספיק מוכרת אצל הגורמים הבאים במגע עם תינוקות, כגורם שעשוי להקשות או להוות בעיה ביחס להנקה, וחבל!

הרבה קשיים, תסכול ואי נחת יכלו להימנע מהמון אימהות ותינוקות. 

 


 

מיכל שלנו בת שנה וארבעה חודשים, ילדה יפה חייכנית אך רזה מאוד, עצבנית ונראית קטנה מכפי גילה. היא לא רצתה לאכול אוכל מוצק, רק מטרנה ודייסה. הייתה לה עצירות נוראה. לקחנו אותה לכל מיני רופאים שנתנו לה תרופות שונות לעצירות אך לא היה פתרון ממשי. הרופאים אמרו לנו שאם לא יהיה שיפור תוך חודש יאשפזו אותה בבי"ח ויאכילו אותה דרך הוריד.

בנוסף, המטפלת בפעוטון התריעה שאם הילדה לא תתחיל לאכול היא תוציא אותה מהפעוטון, כי אינה יכולה לקבל ילדה שאינה אוכלת דבר וכתוצאה מכך עצבנית .

היינו אובדי עצות.

ואז סיפרה לי גיסתי, שהיא פנתה ליועצת הנקה כשהתינוקת שלה הייתה בת חודשיים וחצי מכיוון שהיא בכתה המון ולא אכלה, ורק ירדה במשקל. יועצת ההנקה זיהתה לשון קשורה לתינוקת והפנתה אותה לניתוק לשון אצל ד"ר פורר. ימים ספורים אחרי הניתוק התינוקת עלתה במשקל בצורה לא רגילה- המראה שלה השתנה לגמרי ממה שהיה שבוע קודם לכן.

כשראינו זאת, החלטנו לבדוק אולי גם מיכלי סובלת מאותה בעיה.

לקחנו אותה ליועצת ההנקה- אשר ראתה אותה ומיד אמרה שהלשון שלה קשורה מאוד. קבענו תור לניתוק לשון אצל ד"ר פורר. וכבר באותו יום- אחרי הניתוק, הילדה פתחה את הפה ורצתה רק לאכול. ואפילו סלט גזר (קשה!) חמוץ היא אכלה.

פתאום אין לה עצירות והיא ישנה לילה שלם בלי מטרנה!

ב"ה טוב להודות לה'. תודה ויישר כח לשליח נאמן של בורא עולם.


 

 

מכתב תודה והמלצה

שמי אסנת, הגעתי לד"ר פורר עם ילד בן 11 שבועות, שבזמן הנקה לא  הפסיק לבכות ולהתעצבן, בטיפת חלב אמרו לי שזה שום דבר.. אך אני חשבתי  שהנקה אמורה להרגיע ולא להפך.  דר' שאג- רופא הילדים שלי- הפנה והמליץ על דר' פורר.
הגעתי מפוחדת -עם המון שאלות, ללא תשובות.
דר' רועי  הרגיע והצחיק אותי, והסביר לי מה זה לשון תת-תפקודית  ומהי דרך הטיפול בה.  הוא ביצע את הטיפול במקום, הניתוחון ארך בדיוק 20 שניות, ברוח טובה ובנעימות הרופא  הגיש לי את הילד ואמר לי להניק אותו. בפה שלו הי ה מעט דם ,וכשהתחלתי להניק- פלא ונס של הקב"ה- הדימום פסק.
כבר בהנקה הראשונה הבחנתי בשינוי! 
לאחר שבוע  חזרתי לביקורת, סיפרתי שהוא אוכל יותר טוב אך עדיין בוכה, הרופא אמר שעדיין מעט כואב לו ושזה צפוי. הוא פתח שוב את הפצע , ושוב מעט דם, ולהניק... ושוב הבחנתי בעוד שינוי.
לאט  לאט הילד למד לתפוס את הפיטמה יותר ויותר טוב, והרגשתי איך הוא שואב ממני את החלב.. איזו הרגשה נפלאה.
דר' פורר ביקש להקפיד להמשיך בהרמת הלשון עוד מספר ימים. והשיפור המשיך מהנקה להנקה.
אני מודה להקב"ה על הנס שנעשה לנו.. רגע לפני שהייתי מוותרת על ההנקה.. רגע לפני שהחלב נגמר..  עכשיו אני נהנית להניק, עדין קצת בוכה מידי פעם אך אני מאמינה שגם זה יחלוף.
אני ממליצה על דר' רועי בחום ובאהבה.
בהצלחה לכל האימהות, מסתבר שאנו יודעות ומרגישות לגבי ילדינו טוב יותר מכל רופא או אחות בעולם. ותודה להקב"ה ששלח לי שליחים נאמנים כאלה.
בברכה,

הערה:  אסנת חזרה עם תינוקת חדשה והרגישה שיפור מידי בהנקה אחרי טיפול.


שלום לכולם , שמי שיר,
לבני אורי הייתה לשון קשורה. בביה"ח אמרו לנו שלא צריך לטפל בזה בינתיים.
הוא לא אכל כמו שצריך, לא ישן טוב, היה עצבני כל הזמן, ואצלי הלך והידלדל החלב- היה מאוד קשה!
בגיל חודשיים וחצי הגעתי למרפאת דר' פורר לאחר מאז שפתחנו לו את הלשון הילד אוכל כמו שצריך ב"ה! הוא רגוע, שמח, משחק בכיף- פשוט ילד חדש!

תודה רבה!


לדר' פורר היקר.
ביתנו זיו כבר בת שמונה חודשים וחצי, גדלה ומתפתחת במהרה, כולה אושר ועונג, ולא מעט בזכות ההנקה!!
רצינו להגיד תודה על המתנה הכ"כ גדולה שנתת לנו- הזכות להניק את זיו, ליהנות מהיחד  שלנו ומהדרך בה היא גדלה.
תודה על הסבלנות, העזרה, האכפתיות וההקשבה.
שיהיה לך עוד הרבה כח להמשיך ולעזור כך להורים ולדורות הבאים.       
 מכל הלב, משפחת פ.

 

א. מספרת: מיד ראינו שההנקה לא מספקת, התינוק ינק מעט התעייף מאוד, לא שקט וכמעט ולא אוכל. חשבנו לחכות קצת אך יומיים אחרי הברית כבר לא יכולתי לסבול את הכאב שלי וחוסר התפקוד שלו. הגענו למרפאה מוקדם, נכנסנו ראשונים, חיתוך מהיר, הרבה דם, מגיע אלי כמו ערפד קטן ומיד מתחיל לינוק, סוף סוף ארוחה! הוא צריך עדין להשתפר, אבל הוא אוכל, שבע וחיוני. תודה גדולה!

 


מ. מספרת: הגענו להתרת לשון עם ביתנו הרביעית כשהיא יורדת במשקל ועצבנית ואני (האמא) סובלת מגודש. בבדיקת יועצת הנקה ראינו שהילדה לא מקבלת מספיק חלב. הומלץ לנו לבצע התרת לשון וכך עשינו. שמענו את משנתו של הרופא בנושא וכשהגענו בפעם השנייה, החלטנו לנתח את ילדנו הנוסף בן השנה ועשרה חודשים, עקב אסמטיות. הוא טופל במשאפים טיפול סטרואידי על בסיס יומי. למרות שטיפול כזה ממכר ומגדיל את הסיכון לחלות בסרטן, אבל בשביל לנשום הוא צריך משאף!

לאחר ביצוע הניתוק הילד היה חולה כ4 ימים עם משאף ואנטיביוטיקה. לאחר ההחלמה הורדנו את מינון הטיפול היומי במשאף ותוך שבועיים הפסקנו לגמרי. עקבנו אחריו לראות שאין קשיים בנשימה ואין צורך להחזיר לו את המשאף. היום הילד בן 4 ב"ה כמעט ולא חולה , שמח וללא שום זיכרון מהאסטמה.

רופאת הילדים לא האמינה ואמרה "אני לא יודעת מה מספרים לכם שם ומה אתם עושים אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח- הילד בריא ומרגיש מצוין"

עכשיו נולדה  בתנו החמישית וחזרנו למרפאה לבצע לה את הניתוק כדי שתוכל לינוק .

תודה לדר פורר על ההקשבה וההסברים. תודה ליועצת ההנקה ששלחה אותנו אליך ותודה לבורה העולם שסובב  את המציאות בצורה זו.


 

ס. מספרת: כשנולדה ביתנו הילדה השלישית במשפחה, הייתי בטוחה שגם אותה לא אצליח להניק. עוד בביה"ח הייתי כאובה בהנקה והילדה הייתה במעקב שתן, עד שהגיעה יועצת ההנקה. היא גילתה לנו את הסוד שלילדה יש לשון ושפה עליונה קשורים, היא שאלה אודות האחים של התינוקת, האם הם סובלים מדלקות אוזניים ועניתי בחיוב גדול. על כן היועצת המליצה לנו ללכת לדר' פורר. הגענו לטיפול עם שלושת ילדנו ולאחר הניתוק בלשון, התוצאה לא אחרה לבוא, בפעם הראשונה הצלחתי להניק הנקה מלאה עד גיל שנה וחודשיים ללא צורך בתוספת של תחליפי חלב!

הבנים הגדולים יותר שסבלו מדלקות אוזניים- מפרישות ללא הפסקה, וכן, מדלקות ריאות, שהצריכו מידי חודש טיפול אנטיביוטי ושאיבת נוזלים- הכל חלף!

כעת, עם לידת הילד הרביעי הגענו ישר מביה"ח עקב כאבים בהנקה וכעבור 3 שבועות להתרה נוספת מאחר ולתינוק היו יבלות הנקה ניכרות על כל השפה העליונה וינק כל שעה וחצי למרות שכבר לא הכאיב לי. אחרי הניתוק השני, התינוק יונק כל 3 שעות,  ישן יותר טוב בלילה עולה במשקל ולא מכאיב!

ממליצים בחום ורפואה שלמה.
משפחת נ.


לכבוד דר פורר,

בני, בן 5 וחצי , ועד היום התקשה להגות את האותיות ד ט ל נ ת  וגם הוא לא אכל בצורה רגילה - נגס  ובלע ולא לעס, ולא הצליח להרים את הלשון אפילו בתוך הפה. לפני יומיים בצענו ניתוק הלשון במרפאה שלך - (היחס שלך לילדים זה סיפור בפני עצמו), מיד אחרי הניתוק  הוא הצליח להגיד את האותיות ט,ת,

ויום למחרת כבר הרים את הלשון- היינו פשוט מאושרים. 

 תודה רבה!

 


 

 לפני כשנתיים נולדה בתנו יפעה. במשך החודשיים הראשונים לחייה סבלה מתת- תזונה. לאחר אשפוזים ובדיקות אין ספור לחיפוש הגורם לבעיה, הגענו בהמלצת חברים למרפאת דר' פורר. השיפור אחרי הטיפול היה מידי, ועוד לפני שמלאו לה שלושה חודשים, חזרה יפעה למשקל הלידה.

עכשיו, נולדה בתנו רבבה, בבית החולים אמרו לנו שאין לשון קשורה. אך משנוכחנו לראות שגם היא לא עולה במשקל, החלטנו לחזור במהירות לדר' פורר. התייעצנו עם רופאים שונים באזור מגורנו בדבר הלשון אך הם לא הסכימו לנתח בגיל זה ובנוסף טענו, שאין צורך בהתערבות כירורגית 'רק' בשביל הנקה... והמליצו לעבור למטרנה.

לשמחתנו , בחרנו בהגיון הבריא וברגש ההורי שהקב"ה נטע בקרבנו, בגיל שלושה שבועות הגענו להתרת הלשון, והיום, שבוע בלבד אחרי הטיפול, אנחנו מתקשים להכיל את קפיצת הגדילה שחלה תוך שבוע, וירדנו כמעט כליל מהמטרנה.. לא ייאמן!

יש לציין כי אחד  המומחים שפנינו אליו ביקש שנחזור בגיל שנה לבצע חיתוך בחדר ניתוח, בהרדמה מלאה, בלייזר. אז מה עדיף?! עכשיו, קצר ולעניין, או לחכות, לוותר על ההנקה ולבסוף לסיים בניתוח בהרדמה מלאה?!?

אנחנו מודים לאל שזימן לחיינו את היכרותנו עם דר' פורר והציל לנו כבר שתי ילדות מקסימות וחמודות.

תודה. תודה ושוב תודה והמשיכו בעשייתכם הברוכה.  צ.ו.


בני בן 6 חודשים ומאז לידתו היה תינוק לא רגוע, לא אכל כמו שצריך ולא עלה משקל, כבר מההתחלה נאלצתי לתת לו תוספות, וגם את הבקבוק לא תפס כראוי. לא עלה בדעתי שיש בעיה של לשון קשורה כי בבית החלמה אמרו לי שאין לו בעיה כזו. (בעבר ניתקו לשון לביתי וכן כמה מבני המשפחה המורחבת ביקרו אצל דר' פורר לאחרונה, וע"כ הייתי מודעת לנושא).

במשך 6 חודשים הילד לא היה רגוע, בכה בלי סוף עד שנאלצתי להפסיק את ההנקה, אך גם כשאכל מהבקבוק המצב לא השתנה, הוא לא אכל יותר מ 20 גרם בפעם, במשך שעה היה מוצץ את הבקבוק ולא מצליח להוציא את תכולתו, למרות שניסיתי  את כל סוגי הפטמות. במשך יום שלם היה אוכל 200 גרם.

מלבד זאת, הייתה לו עצירות נוראה- היציאות שלו היו כמו אבנים קשות ומכאיבות.

הגעתי לדר' פורר בעקבות אחותי, שגם לה אמרו שלתינוקה בן החודש אין לשון קשורה אך הוא לא הצליח לאכול כלל למרות שהיה לה חלב בשפע. לאחר שניתקו לו לשון הוא הצליח לינוק ולעלות במשקל.

הגעתי במחשבה שכבר אין מה להפסיד, הייתי במצב של ייאוש, כבר במרפאה לאחר הניתוק, התינוק שלי אכל 180 גרם בבת אחת והדבר המפליא יותר, עוד באותו יום הסתיימה העצירות.

הרגשתי שקיבלתי במתנה ילד חדש, כל בני המשפחה לא מאמינים לנס, שהילד כבר לא בוכה כל הזמן אלא מחייך צוחק ופעיל. והכל בזכות השליח ממרום דר' פורר.

ישלם ה' שכרכם,    י.ב. 

 


 

כאשר ידעיה יצחק היה בן פחות מחודש ניגשנו לרופא א.א.ג. בתלונה שיש לו כנראה לשון קשורה, הרופא טען שאין צורך לנתק מאחר והוא עולה יפה במשקל אך בכ"ז התקשה באכילה ואנו נאלצנו להאכיל אותו מבקבוק עם פטמה בעלת חור גדול,גם בבקבוק הוא לא הצליח ליצור ואקום. פניתי לרופא והוא פטר אותי באמירה ש"אם יהיו בעיות היגוי כשיגדל תחזרי". כשגדל בני חזרתי אל הרופא בגלל בעיות היגוי ודיבור לא מובן, הרופא טען ש"בגיל זה כבר לא חותכים".

קלינאית תקשורת המליצה בין השאר על הערכת מבנה הפה והחך. ניגשנו באופן פרטי למרפאת למרפאת חך ושפה בבי"ח באזורנו ושם התמקדו במנשך הפתוח שנוצר עקב מציצת אצבע כששאלתי על הלשון נעניתי שלא זו הבעיה. כבר חשבתי שלי יש בעיה ואני מחפשת בעיה שלא קיימת, ממציאה קשיים באכילה וסיבות למובנות נמוכה בדיבור.

כאשר במהלך תקופת החגים בעלי העיר על קשיים בשתיה של בננו, כששתה, הכוס היתה מתמלאת בחתיכות מזון במקום לבלוע אותם. החלטתי להגיע לדר' פורר למרות המרחק (עכו-ירושלים). את שמו של דר פורר הכרתי עוד הימים שבהם הנקתי את ביתי הבכורה וקראתי בפורומי הנקה והורות.

בני עבר ניתוק לשון קשורה בגיל 4 ו-9 חודשים ואנו רק מצטערים שלא עשינו זאת קודם.

אחרי הטיפול ראינו שיפור גדול, גם בגן דווחו על שיפור . עד הטיפול היינו צריכים ל'תרגם' אותו לסבתא שלא הבינה אותו, ומאז הטיפול היא התחילה להבין אותו. ואני- התחלתי להבין אותו בטלפון מה שלא היה קודם.

ידעיה יצחק סיפר שיותר קל לו לאכול, הוא בולע את האוכל במקום שהכוס תתמלא בשיירי המזון.

כקוריוז אספר  שיומיים אחרי הניתוק ידעיה יצחק נשך את הלשון ובכה מעט כששאלתי אותו מה כואב יותר , הנשיכה או הניתוק, הוא ענה שזה אותו דבר. אנו מצטערים שלא עשינו זאת קודם.


 

יואל הוא בננו החמישי, שניים מאחיו וחמישה בני דודים עברו התרת לשון קשורה.

יואל ינק כשורה ועלה יפה במשקל. הבעיות התחילו כאשר הגיע לגיל 5-7 חודשים. הוא לא הכניס צעצועים או כל דבר לפיו, כשאר בני גילו. הוא לא הסכים לאכול מאכלים שאינם במרקם נוזלי לגמרי, הקיא כל דבר שניסינו להכניס לפיו, גם אם זה היה ירקות מעוכים. כאשר הצלחנו לגרום לו לבלוע משהו הוא מיד הקיא.

כמו"כ, הוא סבל מעצירות קשה (יציאותיו היו חומות-ירוקות וקשות כאבן) שלא השתנתה גם אחרי שניסינו לשנות את תזונתו.  התפתחותו הייתה איטית ביותר, הוא שכב כתשעה חודשים כמעט בלי תזוזה (בסביבות גיל זה התחיל להתהפך!), הוא היה חיוור, חלש ומנוזל. בבדיקת רופא ילדים הוא פטר אותנו בלא כלום (פעמיים), גם בעניין התזונה וגם בעניין ההתפתחות וטען שהוא עדיין בתוך העקומות הנורמליות.

מומחה א.א.ג. אמר לנו שהתינוק סובל מנוזלים באוזניים ופוליפים מוגדלים, אך לא קישר בין תופעות אלה לכל הנכתב לעיל.

כאשר יואל היה  בן חמישה עשר חודשים נולד אחיו שהתקשה בהנקה מהלידה, הוא אובחן כסובל מלשון קשורה והגענו למרפאת דר' פורר ע"מ לנתק את הקשר בלשון. במרפאה קיבלנו מידע וסיפורים בנושא וגילינו שהסימפטומים דומים מאד למה שעובר על יואל.

הגענו עם יואל לניתוק הלשון במרפאה. לאחר יומיים הוא התחיל לאכול מוצקים, תוך שבועיים הוא התחיל לאכול ככל ילד נורמלי. העצירות נעלמה והתפתחותו הואצה באופן פלאי- הוא התחיל לזחול על ארבע (עד אז היה על הגחון בלבד למרות היותו בן מעל שנה), התיישב, נעמד ומאוחר יותר אף התחיל ללכת. הנזלת נעלמה לחודשיים ואח"כ חזרה.

היום הוא ן שנתיים וחצי, אוכל הכל ללא בעיות. הולך, מדבר ומתפתח בהתאם לגילו.

[הערת דר' פורר: בגיל שנתיים וחצי חזר יואל למרפאה והוא סובל מריור, נשימה מחרחרת בפה פתוח ונזלת כרונית, ע"כ עבר ניתוק נוסף. במעקב]


16.7.14

לכבוד ד"ר רועי פורר,

הנדון: תודה והוקרה והמלצה.

התינוקת שלנו שרה בת חודשיים. מגיל חודש היא הפסיקה לאט לאט לאכול, עד שהגיעה למצב שממש לא הייתה אוכלת כלום. בלילה לא התעוררה לאכול וגם בבוקר ובמשך היום לא הייתה אוכלת כלל. ראינו שזה מסוכן, שהיא יכולה לרדת במשקל ולהתייבש, ולכן, התחלנו בינתיים עד שיעשו בדיקות להאכיל אותה בכוח עם מזרק, תוך כדי בכיות, כדי שלפחות משהו יכנס לקיבה הקטנה שלה.

הלכנו לטיפת חלב ואמרו לנו שכל הבדיקות תקינות. הציעו לנו להחליף את סוג התמ"ל. אולי היא לא אוהבת את הסוג שנתנו לה. החלפנו תמ"ל והתוצאות נשארו כשהיו.

הלכנו לרופא ילדים והוא אמר שיכול להיות שהילדה רגישה ללקטוז, הוא המליץ לתת לה תחליף ללא לקטוז. זה לא שינה דבר. חזרנו לרופא והוא הפנה אותנו למיון בשניידר, בילינו שם כשש שעות ואחרי כל הבדיקות אמרו לנו שהכל בסדר ואולי יש לה צרבת. נתנו לה תרופה נגד צרבת וגם זה לא עזר. אמרו לנו שאם התרופה לא תעזור נצטרך להגיע לאשפוז ממושך...

חשבנו שכנראה זה קשור ללשון קשורה ונעשה התרת לשון בתקוה שזה יעזור ויפתור את הבעיה, אם כי בתוכנו לא האמנו לזה במאה אחוז...

עשינו לה התרת לשון וממש פלא פלאים: הילדה התחילה לאכול ומסיימת את כל הבקבוק!  היא עלתה במשקל בצורה נפלאה בתוך שבוע...

אנו מודים להקב"ה שנתן לנו את העצה הנכונה ותודה לשליח הנאמן ד"ר רועי פורר. אנו ממליצים בחום אל תהיו מתוסכלים בגלל חוסר תאבון ושאר בעיות פשוט תבואו לד"ר פורר...

 


 

14/07/2014

לכבוד

ד"ר רועי פורר,

מצו"ב סיכום הרקע, הטיפול והתוצאות שראינו אצל שניים מילדנו שיחיו.

נתחיל עם ביתנו מ.:

מ. נולדה עם לשון קשורה ובשחרור מבי"ח הפנו אותנו לרופא הילדים לצורך טיפול והתרת הלשון. הרופא טען שאין כל דחיפות לבצע התרה וניתן להמתין עד גיל 4, ורק אם יהיו קשיים בהגיית אותיות רצוי לטפל.

בפועל, בגיל שנתיים, במעון, היו הפרעות אכילה משמעותיות. זה בא לידי ביטוי בפתיחת פה קטנה וניסיון לדחוף עם הידיים את האוכל לפה, עם הצלחה מועטת וסביבה מלוכלכת מאד.

חזרנו עם אינפורמציה זו לרופא והוא הפנה אותנו לרופא פה ולסת בקופת חולים. הרופאה שראתה את הילדה סירבה לתת אינפורמציה או לתקשר אתנו כהורים ולהסביר מה בכוונתה לעשות. במקום זאת שלחה את המזכירה הרפואית עם מכתב סגור ממוען להדסה 'עין כרם' ובפיה בקשה לקבוע תור במחלקת פה ולסת בהדסה.

התייחסות זו הרתיעה אותנו ולמרות שהיה בידינו התחייבות הטיפול לא בוצע.

כאשר מ. הגיעה לגן חובה החלו בנות הגן לגחך על צורת הגיית האותיות השורקות של ביתנו. פנינו לטיפול אצל קלינאית תקשורת. לאחר סידרה משמעותית של טיפולים טענה הקלינאית שאין כל טעם בהמשך טיפולה, כי כל עוד איננו מנתקים לה את הלשון – האותיות לא יהגו כראוי. ובמקביל נתנה לנו את שמו של ד"ר רועי פורר בתוספת אינפורמציה ששאבה מהאינטרנט.

וכך קבענו תור וקיבלנו טיפול באופן מיידי, כבר שבוע לאחר הטיפול הצהירה הקלינאית שישנו פער "בין שמים וארץ" בין היכולת שלה לעבוד עם הילדה עכשיו לבין מה שהיה לפני הניתוק, למרות שעדין יש הרבה עבודה.

כיום- חודשיים אחר י הניתוק ב"ה האותיות נשמעות הרבה יותר טוב ואנחנו לקראת סיום הטיפולים אצל הקלינאית.

בעקבות מה שקראנו בדפי המידע שקיבלנו, הבנו שהטיפול בלשון קריטית יותר אצל בננו הגדול מאשר אצל ביתנו מ. שבשלה פנינו לטיפול.

בננו מ.מ. שיחי' נולד עם לשון קשורה גם כן, ובנוסף, בגיל שבועיים קיבל פציאליס בפנים שנתנה לו הבעה כמעט משותקת. צרוף זה גרם לו גם קושי באכילה ושתיה גם קושי בדיבור ותקשורת עם הסביבה. וכך נמשך הדבר כ- 11 שנים. ברקע קיים גם אסטמה נשימתית שהתפרצה בעוצמה בעונות המעבר.

באביב האחרון האסטמה התפרצה ונמשכה והקשתה על הנשימה שלו יותר מכל הפעמים הקודמות, עד שנזקק לשתי מנות אינהלציה בכל לילה. דבר שטרד את מנוחתו והקשה על כל הפעילות שלו.

המידע אותו קיבלנו עבור ביתנו גרם לנו לחשוב שאולי ניתוק הלשון יוכל לפתור את הבעיה של בננו, ואכן פנינו איתו לד"ר פורר לצורך ניתוק.

ב"ה ההצלחה הייתה גדולה, והשיפור הראשון היה כה דרסטי מאינהלציה (או משאף) פעמיים בלילה הוא הגיע ל-0 שימוש במשאף.

בהמשך הייתה מעט נסיגה והיום כחודשיים אחרי טיפול כמעט ואין לו צורך באינהלציות, מלבד פעמים ספורות, אך ההתקפות החריפות חלפו.

בנוסף, הוא אוכל ושותה בצורה נכונה יותר- אם בעבר היה שואב את האוכל מהכפית לפה (בקולות שהפריעו מאד לסובבים), הרי שהיום הוא מסוגל להכניס לפה ובאמצעות הלשון לפזר את האוכל בחלל הפה.

דבר נוסף, מ.מ. עצמו אומר שאותיות י', ו-ל' קל לו יותר להגות והרגשתו הכללית בכל הפה השתפרה פלאים.

אנו מודים לה' על החסד שעשה עמנו ועם ילדנו. ועל כך שד"ר פורר היה השליח הנאמן.

תודה רבה,

משפחת ק.

 


 

שלום ד"ר פורר 

אני רוצה להודות לך בשם כל משפחתי. לאחר שהייתי אצלכם עם בני פנחס, הרווחנו הרבה שעות איכות יחד.

פנחס סבל מפטרייה בפה שגורמת להרבה כאב - בכיות - שעות של ניסיון הרגעה, אימא עסוקה ועייפה ועוד.

כשבוע לאחר הניתוק נעלמה הפטרייה כליל ולא חזרה. פנחס נהיה תינוק שמח, רגוע, מסודר יישן טוב, צוחק ומשחק.

מצב זה נותן לי כח לטפל בבית ולתת יותר תשומת לב לילדים האחרים ולבעלי.

מזכה אותי בשעות של הנאה רבה עם פנחס וכתוצאה מכך לשלווה ושימחה כל היום.

פנחס גם יישן מאז בלילה כשש שעות רצופות, ונראה לי שלא צריך לפרט איך נראה יום אחרי שינה טובה לעומת יום לאחר לילה שצריך לקום כל שעתים וחצי לטפל בתינוק בוכה ולא רגוע.

ולסיום מודה בשם פנחס שוודאי חייב לך על כל הסבל של כאבי הבטן וכאב מהפטרייה בפה.

שה' ישלם לך כגמולך הטוב ברכות עד אין סוף שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

בברכה,

א.

 


 

הגעתי היום לד"ר רועי פורר עם הבן החמישי והוא בן שלושה שבועות. הוא התינוק השלישי שלי שנולד עם לשון קשורה.

מהרגע שהוא נולד ועד לפני שבוע, לא יכולתי לנוח מהלידה, כל היום הכנתי בקבוקים, שטפתי, האכלתי, ושוב... ניסיתי להניק, אבל זה היה ניסיון כואב מאוד ולא מוצלח. הוא מצץ כמו שמוצצים סוכריה על מקל, התפתלתי מכאבים, הייתי מלאה דם, פצועה מאוד, וכמעט רציתי לוותר על ההנקה. בבית החולים אמרו לי שהלשון לא קשורה. בעלי לא וויתר ואמר לי "תקבעי תור לד"ר פורר ולכי!" אחרי ניסיון של שני ילדים עם לשון קשורה, שד"ר פורר ניתק והציל אותי ואותם- הלכתי על זה- שבוע וחצי אחרי הלידה, הרמתי רגליים ובאתי.

ניתקנו את הלשון- בקושי 5 ימים מהברית, וכואב לו שוב, אבל מהרגע הראשון –עוד בחדר ההנקה במרפאה הוא ינק כמו שצריך, לא כאב לי!!

עכשיו, שבוע אחרי ניתוק- אין בקבוקים, אין שאיבות, אין שטיפות, אני מתרווחת על הכורסא ונהנית מכל רגע וגם הוא!

תודה לד"ר פורר- השליח הנכון משמים! ישלם לכם ה' פעלכם..

 

 


עוד בחדר לידה נודע לנו שנתן יעקב נולד עם לשון קשורה.  

בבית החולים שכנעו אותי שזה לא מפריע אם הוא עולה במשקל. הגענו אליך בגיל 10 חודשים בעיקר בגלל בעיות יניקה, הסתבר שנתן עשה את פעולת היניקה עם החניכיים ולא עם הלשון וברגע שהתחילו לצמוח השיניים ההנקה הייתה כואבת ובלתי נסבלת. אמרת לנו שבשביל הנקה הגענו מאוחר מידי וניתוק הלשון כנראה לא יעזור עכשיו.{כי בגיל כזה הוא לא יתרגל  לינוק אחרת} שלחת אותנו עם חוברת הביתה ולאחר קריאה מעמיקה התחלנו לשים לב לכל מיני בעיות במשפחה שלא ידענו שקשורות ללשון.

ייחסנו חשיבות בעיקר לבררנות באוכל, נתן כמעט ולא אכל פירות וירקות. הוא פורר כל הזמן מלפפונים ותפוחים, בעצם מצץ את המיץ והשאיר ערמות של פרורים על הרצפה.
עד גיל שנה ו3 חודשים אכל את כל הפירות והירקות בחתיכות שלמות. וכמו שבלע ככה יצא. בחתיכות גדולות או בעצירות. בקיצור, היה בלגן.. ראיתי שמבחינת הדיבור הוא בסדר יחסית לגילו, אך בהשוואה לאחיו הגדולים ראיתי בעיות: הוא היה בולע אותיות ואומר מילים רק עם שני הברות. דבר שלא התאים להבנה שלו. למשל אמר פאה במקום פרה או שוש במקום סוס, ולא אמר כלל מילים ארוכות.

חזרנו אליך שנית. עשינו את הניתוק. והכל עבר בשלום ובזריזות. הגענו הביתה, ונתן יעקב התנפל על קערת מרק ירקות קרה, בלי לברור אף ירק, גמר את כולה. אח"כ בלילה ישן לילה שלם. הייתי בשוק. (חשבתי אולי בגלל הטשטוש של היום) אח"כ עוד לילה שלם. שתבין, הייתי רגילה כל לילה לקום מהצרחות של נתן שהתעורר ולהחזיק אותו שעה שעתיים על הידיים צורח, בוכה עד שנרדם. כל לילה- שנה ושלושה חודשים. הוא היה מחזיק אותנו לילות שלמים ערים. מאז הניתוק, השינה שלו רגועה ושלווה, והוא ישן לילה שלם (כבר כמעט שלוש שנים). לא מתעורר מכל רעש קטן, מדהים!

עם האוכל הוא נהיה בהדרגה פחות ופחות בררן. אוכל סלט עם מלפפון ועגבנייה (מסתבר שהגננת הייתה מוציאה לו את המלפפון מהסלט שהיתי שולחת לו כל יום, היא אמרה שהוא לא אוהב מלפפון ויורק אותו. זה זעזע אותי והדליק לי נורה אדומה אז). העצירויות נעלמו. הוא שתה בקבוקים בשכיבה, דבר שסירב בתוקף לפני הניתוק.
גם בדיבור היה ממש פלאים, תוך שבועיים קפיצה משמעותית. הוא הגדיל את אוצר המילים, והתחיל לדבר יותר ברור ובקול צלול. כמו"כ התחיל להשמיע אותיות וצלילים שהיה מבליע, התחיל לזוז אצלו משהוא בפנים ליד השפתיים.

אח"כ התחיל לעלות יפה במשקל והוא קיבל פנים עגולות וחמודות. לא מחודדות כאלה עם שפתים קפוצות. אפשר לראות תמונה שלו מהגן חודש לפני וחודש אחרי, נהיה לו חיוך גדול. וגם שפת הגוף שלו השתנתה. יותר ביטחון. יותר שחרור. רץ טוב יותר ויותר ישר.

לפני כשנתיים הבאתי את בני משה- אז בן 7- לנתק לו את הלשון.

משה סבל מהרטבות לילה כל לילה למרות כל מה שניסינו לעשות, אמרנו לא לשתות שעה לפני השינה, שלחנו אותו לשירותים לפני השינה ו3 פעמים במהלך הלילה. שום דבר לא עזר, כל לילה היה 'בריכה' במיטה.

בנוסף, כל עונת מעבר היה חוטף אנגינה ומקבל אנטיביוטיקה לשבוע. הייתה לו שינה קלה ולא רגועה, הוא היה מתקשה לקום בבוקר וקם עייף.

והקושי הגדול שהשפיע על כל המשפחה- כשחזר הביתה מהחיידר, הוא היה מפרק את הבית והולך מכות עם כל הסובבים אותו.

אחרי ניתוק הלשון, הוא הפסיק להרטיב, לחלוטין!! האנגינות נעלמו לחלוטין! הוא התחיל לישון הרבה יותר טוב, ונהיה נינוח ורגוע, עדיין מלא מרץ ואנרגטי אבל יותר נוח, ללא עוקץ.

הניתוק ממש הציל אותו ואותנו!

רציתי שוב לומר תודה מקרב לב.

לפרטים ובירורים, חמוטל, נייד : 054-5640752 


לפני כשבעה חודשים ילדתי את בני הבכור.

כבת להורים העוסקים ברפואה משלימה ראיתי בהנקה ערך חשוב ביותר והתכוננתי להשקיע את כל כוחותיי כדי להצליח להניק את תינוקי.

בהנקה הראשונה, התינוק היה מנומנם ובלתי מעונין. במשך כל היום הראשון הוא ישן וכאשר התעורר רעב וניסיתי להניקו - לא הצליח לתפוס את הפטמה.

אחות בבית החולים ניסתה לעזור. לאחר מספר ניסיונות כושלים, היא הכניסה אצבע לפיו ואמרה בפליאה שהוא אינו מגיב ברפלקס המציצה, כמצופה.

בלית ברירה נעשתה ההאכלה הראשונה מכפית והאחות המליצה לי לשאוב כדי להגביר את ייצור החלב ולהקל על התינוק.

בימי שהותי בבית החולים, ניסו כמה אחיות לעזור. אחת המליצה על פיטמת סיליקון (שאכן עזרה מעט), אחרות ניסו ללמדני תנוחות שונות ואופנים לחבר את התינוק ועוד..

כיוון שבמשפחתנו יש היסטוריה של לשון קשורה, משני הצדדים, ניסינו לשאול את צוות ביה"ח לדעתם אולם הם שללו את העניין.

עזבנו את ביה"ח כאשר התינוק יונק במשך זמן רב ובמאמצים רבים מצדי. כמו"כ נעזרתי בפטמת סיליקון.

בהמשך, הבעיות לא הסתדרו אלא להפך, התינוק סרב לאכול מצד אחד, ההנקה לקחה כשעה- שעה  וחצי, והתישה מאוד. כמו"כ התינוק התקשה להתחבר. דבר זה גרם לי צער רב. וגרוע מכך, נגרמו לי פצעים וחתכים, שהיו מדממים וכואבים גם אחרי הנקה.

פניתי למספר יועצות הנקה, וכולן שיבחו את אופן היניקה שלו, "אומנם הוא מתקשה להיצמד, אך ראי איזה שפע של חלב, איזו עליה במשקל ואלו טיטולים הוא ממלא". על כאבי לא הצליחו להקל, משחה כזו או אחרת ו"זה יעבור תוך חודש או פחות".

לקח זמן עד שייצור החלב התאזן, אך הכאבים לא פסקו. החתכים רק התרחבו, וההנקה נעשתה בלתי אפשרית. למרות ששללו קשירת לשון (אחיות, יועצות הנקה ורופא כירורג) פניתי שוב לרופאת הילדים ע"מ שתיתן לי הפנייה לכירורג. רציתי להיות בטוחה.

הרופאה חיוותה את דעתה שלא זו הבעיה, אך בכ"ז נתנה לי הפנייה.

כאן הגיעה אחת החוויות המייסרות בהנקה, הכירורג היה קר ואדיש לסבלי, עוד לפני שהתיישבתי, עצר אותי וביקש- "שימי אותו כאן" פתח את פה התינוק ומיד פסק " לא, זו לא לשון קשורה". ניסיתי לומר משהו בדבר הכאבים הבלתי נסבלים, והוא רטן "את יודעת כמה אנשים היו רוצים לצאת מפה בלי בעיה? למה את מתעקשת?".  כשאבי, שליווה אותי, ניסה ליצור שיחה ידידותית הוא נענה בתקיפות.

לאחר  חמישה שבועות של סבל, כשהמצב רק הולך ומחמיר, הפסקתי להניק והתחלתי לשאוב. ההחלטה הייתה קשה ביותר אך לא יכולתי לעמוד בסבל יותר.

יום אחרי שהפסקתי להניק, נסעתי ליועצת ההנקה ריבה וייספיש מירושלים. היא הכניסה אצבע לפה התינוק והזדעקה: "אינני מאמינה כיצד יכולת להניק כך במשך 5 שבועות! הוא משתמש בחניכיים ופשוט נושך!"

זו הייתה פעם ראשונה שמישהו התייחס לכאבים ולסבל שלי ולא הסתנוור מהעלייה במשקל...

פניתי בהמלצתה לד"ר פורר. לציין, שלא תליתי תקוות רבות בטיפול, שכן לאחר כל הסבל הרב הרגשתי שאין בי כוחות לחזור להנקה.

בפעולה קצרה נותק הקשר בלשון, קיבלנו הדרכה לפתיחת הפצע ע"מ שלא ייסגר.

כפי שציפיתי, התינוק סרב לחזור לינוק, (אף אני לא ששתי לכך מאחר ולא הייתי מסוגלת).

בהמלצת הד"ר, ניסיתי להניק אותו מידי פעם ל-2 דקות, אך הוא לא גילה עניין ולא מצץ כלל.

לאחר מס' שבועות, הוא התחיל למצוץ, אך שוב התחילו כאבים. זה היה מייאש.

הייתה לי הרגשה שפתיחת הפצע בבית כפי שהודרכנו לא נעשתה כראוי. וע"כ חזרנו לד"ר פורר. הלשון קיבלה פתיחה נוספת והפעם הקפדנו ביותר על פתיחת הפצע בבית. זה היה קשה ביותר אך חשוב מאוד.

בחשש ופחד ניסיתי שוב להניק, תחילה רק מידי פעם, אולם לאחר שבת אחת שבה לא היה לי מספיק חלב שאוב, ניסיתי שוב והתינוק התחיל לינוק!! הכאבים פחתו, ומאז ועד היום הוא יונק!

ברצוני לציין להורים כי פתיחת הפצע חשובה מאוד. רחמים ועדינות אין מקומם כאן!

בהערכה רבה, משפ' פ.